🌈 קשת ילדים · rainbow-kids

💍 אמונה ומחשבה

להתחתן עם הארץ

שיעור של הרב יהודה טאוב

למה מי שבנה בית בארץ ישראל מקבל שנה שלמה: חתן וצבא בדורנו, שמחה שבאה ליצור אחדות, מצוות אהבת הארץ, להיות "מיושב", ו"כי יבעל בחור בתולה"

קניית ביתאהבת ארץ ישראלחיבת הארץשנה ראשונהספר החינוךחתן וצבא
▶ לצפייה בשיעור
1

🪖 חתן, כלה ומלחמה

4 כרטיסים
🐦

"הזמיר הגיע"

🌈 בחודש האביב הציפורים מצייצות יותר, וכל הבריאה שרה – פתיחה לשיעור על שמחה.

השיעור נאמר באביב, בין פסח לשבועות, והרב פתח בהערה קטנה מן הטבע. בחודשים האלה, בחמש בבוקר, שומעים את הציפורים מצייצות הרבה יותר מבשאר השנה. יש כזה דבר באביב.

ויש לזה רמז מפורש בשיר השירים: "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ". יש דרשות שמפרשות זאת על שירת הים, ויש מפרשים על דרך הפשט שבחודש ניסן מגיע זמן השירה של הציפורים. יש גם מה שנקרא "שירת העשבים". כל הבריאה כאילו מתעוררת ושרה.

הרב הציע בחיוך לבדוק את זה מחקרית, אבל העיקר ברור: יש עיתים שבהם השמחה פורצת מעצמה. והשיעור כולו עוסק בשמחה מיוחדת אחת, שהתורה מצווה עליה: השמחה של אדם שבנה בית בארץ ישראל.

הנושא נלמד מתוך הספר שחיבר הרב על מצוות הבית בארץ ישראל, ובשיעור נוספו גם דברים שאינם כתובים בספר, ויש בדעתו להוסיף אותם במהדורה הבאה. נתחיל מן הפסוקים, ומשם נגיע לשאלה שבעלי בתים רבים שואלים, ומעטים יודעים לענות עליה.

📖

מי חוזר מן המלחמה

🌈 התורה פוטרת את מי שבנה ולא חנך, ובפרשת כי תצא מוסיפה שנה שלמה למי שכבר נשא.

בפרשת שופטים נאמר: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ". וכן מי שאירס אישה ולא לקחה, ומי שנטע כרם ולא חיללו. על נטיעת עצים, אמר הרב, יש סוגיה שלמה בפני עצמה, ואולי יילמד בה שיעור בזמן אחר.

ומה הדין במי שבנה בית וכבר חנך אותו? הוא כבר גר בו. לכאורה, מה הבעיה? שילך לצבא. כל אחד בטוח שכך.

ולכן כתבה התורה עוד פסוק, בפרשה הבאה, כי תצא: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". מי שנשא אישה פטור מן הצבא בשנה הראשונה.

ומיד עולה שאלה מעשית מאוד לדורנו: האם הצבא צריך לאמץ את הפטור הזה? הדבר נדון בפוסקים, ויש בו עניין רב, גם משום שהוא מלמד על ההבדל בין סוגי המלחמות.

🪖

"חתן מחדרו וכלה מחופתה"

🌈 במלחמת מצווה אין פטור; ונחלקו האם גם הכלה יוצאת, או שהיא יוצאת מחופתה כי החתן יצא.

הרב גורן, שהיה הרב הראשי לצה"ל, דן בזמנו האם ראוי שהצבא יאמץ את הפטור של השנה הראשונה. הוא כתב, כמו שמופיע כבר במשנה, שכל הפטורים האלה נאמרו במלחמת רשות. במלחמת מצווה, הכול יוצאים, אפילו "חתן מחדרו וכלה מחופתה".

ומה פירוש "כלה מחופתה"? האם הכלה הולכת לצבא? יש בזה דיון. אפשרות אחת: גם היא יוצאת להילחם. ואפשרות שנייה: כיוון שהחתן יצא מחדרו, ממילא גם הכלה יוצאת מן החופה. מה תעשה שם לבדה? היא אינה הולכת למלחמה, אלא החופה נגמרת.

הפוסקים בדורות הקודמים כמעט לא דנו בזה כשאלה מעשית, כי בהיסטוריה לא היה מקובל לגייס נשים לצבא. אבל דנו בזה במקום מפתיע: בשאלה האם נשים חייבות בקריאת פרשת זכור. ספר החינוך כתב שנשים פטורות, כי מצוות מחיית עמלק תלויה במי שהולך להילחם, והם האנשים.

והקשו עליו: הרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, ובה אפילו "כלה מחופתה" יוצאת. מכאן שהחינוך למד כפירוש השני: הכלה יוצאת מן החופה כי החתן הלך, ולא שהיא עצמה נלחמת. שם מופיעה המחלוקת בראשיתה.

🎖️

מילואים, אימונים וסלקציה

🌈 גם אם נאמץ את הפטור, נשאלת השאלה מה דינם של אימונים ומילואים, ומה דעת החזון איש.

הרב גורן אמר שהפטור כמעט אינו אקטואלי לימינו, כי מלחמותינו הן מלחמות מצווה. אבל לא כולם הסכימו עמו. אמרו: נכון, במלחמה כולם יוצאים. אבל רוב השנה אין מלחמה, יש מילואים. בואו נאמץ את הפטור לפחות לגבי מילואים, שחתן בשנה הראשונה לא יקראו לו.

וכאן מתעוררת שאלה מעניינת: איך מגדירים אימונים? מצד אחד, אימון אינו מלחמה. מצד שני, הוא הכנה למלחמת מצווה, ואם לא מתכוננים, לא תהיה מלחמה מוצלחת. נחלקו בזה הרבנים, ועדיין לא הוכרע. הרב העיר שאנו עדיין לא במדינה שבה ההלכה מכריעה בדברים כאלה.

ועוד שאלה דן בה החזון איש: במלחמת מצווה, כשיש מספיק חיילים אחרים, האם צריך להעדיף אותם ולא לגייס חתנים? החזון איש הכריע שבמלחמת מצווה אין פטור כלל, גם כשיש די חיילים. מי שמחליטים לגייס, מגייסים, ואין צורך לחפש לו מחליף.

הסברא: אם מתחילים לעשות "סלקציה" במלחמת מצווה, כל אחד ימצא לעצמו פינה ויאמר שהוא פטור. לכן במלחמת מצווה אין חילוקים. הרב העיר שהוא עצמו היה חושב אחרת, אבל כך הכריע החזון איש.

2

❓ שאלה בחנוכת הבית

3 כרטיסים
📜

"אלו שאין זזין ממקומן"

🌈 מן החתן למדו חז"ל לכולם: גם מי שבנה בית וחנך אותו פטור לגמרי שנה שלמה.

חז"ל למדו במשנה במסכת סוטה דבר חשוב: הפטור של נושא אישה "לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא". זה כלל ידוע מתוך י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, שאומרים בכל בוקר: "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".

והנה דוגמה יפה. היו שלושה בכלל: בונה בית, נוטע כרם ומארס אישה. יצא אחד מן הכלל, נושא אישה, ונאמר בו שבשנה הראשונה הוא פטור. ומכאן לומדים על כולם: גם מי שבנה בית וחנכו, וגם מי שנטע כרם וחיללו, נקי לביתו שנה שלמה.

וכך שנינו: "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן: בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ... שֶׁנֶּאֱמַר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת". "לביתו" – זה ביתו, "יהיה" – זה כרמו, "ושמח את אשתו" – זו אשתו. ואינם מספקים מים ומזון ואינם מתקנים את הדרכים.

כלומר, הם פטורים לגמרי. לא רק מן הקרבות, אלא אפילו משירותי העורף. אינם בתחזוקה, אינם בהספקה. נשארים בבית.

❓

השאלה של בעל הבית

🌈 מובן למה חתן צריך שנה; אבל למה מי שבנה בית או קטף פירות צריך שנה שלמה?

הרב סיפר שפעם היה בחנוכת בית, ועמד אחד המשתתפים לדבר ואמר: רבותיי, למדתי את הסוגיה של חנוכת הבית ולא הצלחתי להבין. תגידו לי. אני מבין אדם שמתחתן. הוא צריך שנה שלמה להכיר את אשתו, את טבעה, לבנות יסודות רציניים שיחזיקו עד מאה ועשרים. אם ילך עכשיו ויחזור מאוחר מדי, יהיה קשה.

אבל אדם שבנה בית חדש? מזל טוב. תן לו שלושה ימים. מה הוא אמור לעשות בבית שנה שלמה?

והשאלה חזקה עוד יותר אצל הנוטע כרם. נתרגם את זה לחקלאות. אדם נוטע עצים. בשנה הראשונה יש טיפולים, ערלה. השנה השנייה, השלישית. ובשנה הרביעית סוף סוף מגיעים הפירות. ובשנה הזאת הוא מקבל פטור מן הצבא. מה הוא צריך לעשות בה? רק לאסוף את הפירות! זה פטור מוזר מאוד.

הרב אמר שאת השאלה הזאת שמע פעמים רבות, ורוב האנשים אינם יודעים לענות. יש מי שעונה בחיוך: בשנה הראשונה בעל הבית מתקן את כל הליקויים של הקבלן. אבל ברור שהתורה התכוונה למשהו אחר.

הרב הוסיף שהשאלה הזאת מעניינת אנשים מאוד, כי היא נראית פלא: דין מוזר שאיש אינו מבין את טעמו. ובאמת, כפי שנראה, התשובה נוגעת למעשה, ולא רק לשאלה מי הולך לצבא.

🏠

מצוות שמחה לבונה בית

🌈 הרמב"ם חידש שגם לבונה בית יש מצוות שמחה מן התורה בשנה הראשונה.

ובאמת, השאלה נעשית חזקה עוד יותר לאור דברי הרמב"ם. הרמב"ם למד שהעניין אינו רק פטור מן הצבא. כמו שיש מצוות עשה מן התורה לאדם לשמח את אשתו בשנה הראשונה, כך יש מצווה מן התורה למי שבנה בית לשמוח בשנה הראשונה.

אצל החתן הדבר מובן. בשנה הראשונה יש מצווה שהבית יהיה שמח: לטייל, להביא פרחים, כל דבר שמשמח. יש אפילו מנהג בהרבה כוללי ערב, שלומדים בהם עד עשר או אחת עשרה בלילה, שאינם מקבלים אברך בשנה הראשונה. אומרים לו: תפקידך עכשיו בבית. אל תבוא בשבע וחצי ותרוץ הביתה בשביל חצי שעה. בשנה הראשונה תהיה בבית.

ובא הרמב"ם וכתב חידוש שקשה לדמיין: כמו שנאמרה מצוות שמחה לנושא אישה, כך נאמרה מצוות שמחה לבונה בית. כך כתב בהקדמתו להלכות מלכים: "להיות בונה בית ונוטע כרם... שמחים בקניינם שנה תמימה".

אבל עם מי ישמח? את מי ישמח? את הקירות? לא ברור. ועל זה כל השאלה. מה עושה בונה הבית בשנת השמחה שלו?

3

💞 שמחה שיוצרת אחדות

4 כרטיסים
🔗

ממקום אחד למדנו

🌈 כשהתורה לומדת דין ממקום אחד, גם הטעם עובר איתו.

כדי לענות, צריך לשים לב מאין למדנו את מצוות השמחה של בונה הבית. לא במקרה היא נלמדת מנושא אישה. כך כותב הנצי"ב במקומות רבים: כשאתה רואה שהתורה כתבה דבר במקום אחד, ומשם אתה לומד לשאר המקומות, פירוש הדבר שזה הטעם המקורי של המצווה. ממנו תלמד את הטעם של שאר הדברים.

אם כן, כדי להבין למה בונה הבית צריך שנה של שמחה, צריך להבין קודם למה החתן צריך שנה של שמחה. ומה שהוא הטעם שם, הוא הטעם גם כאן.

ועוד יסוד: בירושלמי מובא שהדין הזה, שמי שבנה בית חוזר מן המלחמה ופטור שנה שלמה, נאמר דווקא בבונה בית בארץ ישראל. מי שבנה בית בחוץ לארץ אינו מקבל שום פטור.

אם כן, יש כאן שני נתונים. המצווה נלמדת מחתן וכלה, והיא נוהגת רק בארץ ישראל. ומשני הנתונים האלה תצמח התשובה.

💞

"להדביק הרצון אצלה"

🌈 ספר החינוך מסביר שהשנה הראשונה נועדה ליצור אחדות ואהבה בין החתן לכלה.

ספר החינוך כותב על מצוות "ושמח את אשתו" דברים יפים מאוד, שראוי ללמד כל חתן. הקדוש ברוך הוא חפץ בעולם, ורוצה שחתן וכלה יחיו באחדות, בהרמוניה, באהבה ובאחווה. לשם כך ציווה את החתן לשבת עם הכלה שנה שלמה ולשמח אותה, כדי להרגיל את הטבע עמה, ולהדביק את הרצון אצלה.

כלומר, השנה הראשונה אינה זמן של מתנות ושל טיולים בלבד. היא זמן של בניית חיבור. שני אנשים שונים נעשים אחד. וגם התרגום על "ושמח את אשתו" מבטא זאת: שיהיו מאוחדים יחד.

הרב הדגיש: השנה הראשונה אינה כדי "לחנך" את האישה או להרגיל אותה לרצונו של הבעל, חלילה. מי שמכיר את הלכות היחס בין איש לאשתו יודע שאין זה כך. החינוך כותב במפורש שהמטרה היא האחדות ביניהם.

ועכשיו נעביר את זה אל בונה הבית. אם הטעם אצל החתן הוא יצירת קרבה ואהבה, גם אצל בונה הבית הטעם הוא יצירת קרבה ואהבה. אבל ממי למי? לא בין האדם לבין הקירות והבלטות.

🌿

אהבה לארץ חמדה

🌈 שנת השמחה של בונה בית נועדה ליצור קרבה ואהבה בין האדם לבין ארץ ישראל.

כשם שאצל החתן אין די בחתונה, וצריך לבנות קרבה ואהבה במשך שנה שלמה, כך גם אין די לגור בארץ ישראל ולקנות בה בית. יש צורך ליצור קרבה ואהבה עם ארץ ישראל. לחבב את ארץ החמדה.

זו התשובה לשאלה של אותו בעל בית. בשנה הראשונה, מי שבנה בית בארץ ישראל אינו צריך לשבת ולהתבונן בקירות. יש לו תפקיד: לאהוב את ארץ ישראל. לשמוח בה, להתחבר אליה, כמו שחתן מתחבר לכלתו.

ומכאן גם מובן הירושלמי. אם השנה נועדה לחיבור עם ארץ ישראל, ברור שהיא נוהגת רק בבית שבארץ ישראל. בית בחוץ לארץ אינו יוצר חיבור כזה. שם אין "כלה" להתחבר אליה, ולכן גם אין צורך בשנה של בניית קשר.

🧩

שתי השאלות נפתרות

🌈 שנת השמחה מסבירה גם את פטורו של בונה הבית וגם את פטורו של נוטע הכרם בשנה הרביעית.

עכשיו אפשר לחזור לשאלה שנשאלה בחנוכת הבית, ולראות כמה היא מתיישבת.

בעל הבית שאל: מובן שחתן צריך שנה, אבל מה יעשה בונה הבית שנה שלמה? התשובה: מה שעושה החתן. החתן בונה קשר עם אשתו, ובונה הבית בונה קשר עם ארץ ישראל. שנה אינה זמן רב מדי לבניית קשר כזה. להפך, זה הזמן הנדרש כדי שהקשר יעמוד על יסודות חזקים.

והשאלה על נוטע הכרם: למה הוא פטור דווקא בשנה הרביעית, כשכל מה שנשאר לו הוא לאסוף את הפירות? התשובה: דווקא אז. הפירות הראשונים הם הרגע שבו אדם טועם לראשונה מטוב הארץ. זה הרגע שבו האהבה לארץ יכולה להיוולד. התורה נותנת לו שנה כדי שירגיש את זה עד הסוף.

נמצא שכל שלושת האנשים שבפרשה, החתן, בונה הבית ונוטע הכרם, נמצאים באותו מצב: בתחילתו של קשר חדש. ואת תחילתו של קשר אסור להחמיץ. היא קובעת את הכיוון של כל מה שיבוא אחריה.

אבל כל זה בנוי על הנחה אחת, שצריך לברר אותה: האם בכלל יש מצווה לאהוב את ארץ ישראל? אולי זו רק הרגשה יפה, או מנהג של חוגים מסוימים? מסתבר שהשאלה הזאת עוררה ויכוח חריף, והרב עצמו נתקל בו באופן אישי.

4

🌿 מצוות אהבת הארץ

6 כרטיסים
💻

הערך שנמחק

🌈 גם כשטענו שאין מצווה כזו, התברר שאהבת ארץ ישראל יש לה מקורות מפורשים.

הרב סיפר שפעם כתב ערך באנציקלופדיה מקוונת על מצוות חיבת הארץ. כבר השם עורר ויכוח: האם לקרוא לו "חיבת הארץ", כמו שקוראים לזה בספרי הקודש, או "אהבת ארץ ישראל", בעברית של ימינו. בסוף, במקום אחד נקרא הערך בשם אחד, ובמקום אחר בשם השני.

אבל הוויכוח הגדול היה על התוכן. היו שטענו: זו לא מצווה, זה מנהג. איפה כתובה מצווה לאהוב את ארץ ישראל? אתה ממציא. הערך נמחק פעם אחר פעם. רק בסוף, רב אחד שהיה לו ניסיון בעריכה ניסח את הדברים כך שלא יוכלו לערער עליהם, והערך נשאר.

מאז, כך סיפר, הערך מקושר לאינספור ערכים אחרים: אנשים רבים שעלו לארץ מתוך חיבת הארץ, מושבים שקמו על בסיס חיבת ציון, ועוד. הרבה מן הדור הקודם, גם מי שלא היו שומרי מצוות, חיו את האהבה הזאת.

ובאמת, השאלה במקומה: איפה כתוב שיש מצווה לאהוב את ארץ ישראל? יש לכך מקורות מפורשים, ואחריהם קשה להתווכח.

🪨

"כי רצו עבדיך את אבניה"

🌈 חכמים היו מנשקים את אבני ארץ ישראל ומתגלגלים בעפרה, וכך פסק הרמב"ם להלכה.

המקור המפורש הראשון הוא פסוק בתהילים שכולם מכירים: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

מה פירוש "רצו"? אהבו מאוד, השתוקקו. ומה פירוש "יחוננו"? העפר מצא חן בעיניהם. כלומר, עם ישראל אהב את אבני הארץ ואת עפרה, ובזכות זה יבוא מועד הרחמים על ציון.

ואת זה אי אפשר לפטור כדרשה בעלמא, כי הרמב"ם פסק זאת להלכה בהלכות מלכים: גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל, ומנשקים את אבניה, ומתגלגלים על עפרה, וכן הוא אומר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

אם כך נהגו גדולי החכמים, ואם הרמב"ם כתב זאת בספר ההלכה שלו, ברור שאהבת ארץ ישראל אינה רגש פרטי או מנהג של חוגים מסוימים. זו דרכה של התורה.

🧲

"ידבקו" ו"וימאסו"

🌈 התורה אומרת על הנחלה "ידבקו", לשון דבקות; והחטא של המרגלים היה מאיסה בארץ חמדה.

וגם בתורה עצמה יש רמז. בסוף פרשת מסעי נאמר: "כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לא כתוב "יגורו" ולא "ישכנו", אלא "ידבקו". זו לשון של דבקות, כמו במצווה "וּלְדָבְקָה בוֹ". כמו שיש מצווה לדבוק בקדוש ברוך הוא, יש עניין לדבוק בארץ ישראל.

ויש עוד מקור, מן הצד השני. מה היה חטא המרגלים? בתהילים נאמר עליהם בשלוש מילים: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". אם מאיסה בארץ היא חטא, ממילא אהבתה היא מצווה.

ויש עוד מקורות רבים, ולא נאריך. העיקר ברור: יש מצווה לאהוב את ארץ ישראל.

ועכשיו אפשר לחזור לבונה הבית. כמו שיש מצווה לאהוב את האישה, יש מצווה לאהוב את ארץ ישראל. וכמו שמי שמתחתן מקבל שנה שלמה כדי לבנות את האהבה לאשתו, כך מי שבונה בית מקבל שנה שלמה כדי לבנות את האהבה לארץ ישראל. נשאר להבין: למה דווקא כשבונים בית?

🏡

להיות מיושב

🌈 יש מצווה לישב את הארץ, ויש מצווה שהאדם עצמו יהיה מיושב בה באופן קבוע.

הרב סיפר על אדם שהתקשר אליו בדחיפות. הוא עמד לחתום באותו יום על חוזה לקניית דירה, ושמע שיש ספר על המצווה. "תגיד לי על רגל אחת: מה המצווה?"

והרב הסביר לו: סבא שלך עלה לארץ וקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. הוא בא למקום ריק ושומם, והקים בו בית. אבל אתה? אתה קונה דירה באזור מיושב. אולי יהרסו בית ישן ויבנו במקומו שמונה קומות. ספק אם זה מוסיף משהו לישוב הארץ. אתה לא הולך ליישב מקום שומם. אם כן, מה המצווה?

והתשובה על רגל אחת: כשם שיש מצווה ליישב את הארץ, יש מצווה שהאדם עצמו יהיה מיושב, שיגור בה באופן קבוע. אדם שאין לו בית הוא כמו גר: היום כאן, מחר שם. כשהוא קונה בית, הוא נעשה מיושב.

ולמה לא די לגור בשכירות? משום שכדי ליצור קרבה ואחדות עם ארץ ישראל, כביכול להתחתן עמה, צריך קביעות ויציבות. מי שקונה בית, מחובר.

🏢

בית ועלייה על גביו

🌈 גם בעידן של מגדלים צפופים, עיקר המצווה אינו מספר הקומות, אלא שהאדם יהיה מחובר לארץ.

באותה שיחה עם האיש שעמד לקנות דירה, הרב העיר על הבנייה בימינו. היום הורסים בתים פרטיים ובונים במקומם בניינים גבוהים. האם זה מוסיף לישוב הארץ? יש בזה מחלוקת: יש שאומרים שזה רק מגדיל את הכנסות העירייה, ויש שאומרים שזה עוזר לעיר.

ודבר מעניין: מי שיעבור על המשניות, לא ימצא בהן כמעט בניין גבוה יותר מבית ועלייה על גביו. ובכל זאת, הארץ צריכה לקלוט עוד ועוד יהודים. יש תחזיות שתוך עשרים שנה יהיו כאן הרבה יותר תושבים, ושכמעט לא יישארו בתים פרטיים במישור החוף.

על כך עלה בשיעור מאמר חז"ל שארץ ישראל נקראת "ארץ צבי": כמו עור הצבי, שמתרחב כשיש בו בשר, כך הארץ מתרחבת כשיושבים בה. הרב העיר בחיוך: למה רק למתוח אותה כלפי מעלה? אפשר למתוח אותה לכל הכיוונים.

ובכל מקרה, השאלה הזאת אינה נוגעת לעיקר. גם מי שקונה דירה בקומה העשרים, במקום שכבר מיושב לגמרי, מקיים את המצווה להיות מיושב בארץ. כי המצווה אינה רק בבנייה עצמה, אלא בחיבור של האדם לארץ.

🔑

מי שקנה, נשאר

🌈 מי שקונה בית נשאר במקום; ובארץ ישראל, בניגוד לחוץ לארץ, רוב האנשים קונים.

הרב הביא דוגמה מן המציאות. בעבר ניסו למשוך צעירים לגור בעיר שבה הוא גר. ותמיד אמרו: אם אדם בא לכאן ולא קנה דירה, הסיכוי שיישאר קטן. בפעם הראשונה שיקבל הצעה טובה במקום אחר, או שלא יהיה מרוצה מבית הספר, הוא יקום וייסע. אבל מי שקנה דירה, יש סיכוי טוב שיישאר. אפשר למכור דירה, אבל לא כל כך מהר.

ועוד תופעה מעניינת. בארץ ישראל רוב האנשים קונים דירה. בקהל שישב בשיעור, כמעט כולם גרו בבית שלהם. אילו היה השיעור נאמר בארצות הברית, ייתכן שהמצב היה הפוך: שם רבים גרים כל חייהם בשכירות.

לדברי הרב, זה אינו מקרה. הקדוש ברוך הוא סיבב כך, כי זו המצווה. בארץ ישראל יש צורך בחיבור קבוע, ולכן אנשים משתוקקים לבית משלהם.

ובאותו עניין העיר הרב על החשש מבנייה להשכרה בלבד, שיש מי שרוצים לקדם בארץ. לדבריו, אם עיקר המצווה הוא שהאדם יהיה מיושב ומחובר, דירה שאינה שלו אינה ממלאת את התפקיד הזה באותה מידה.

5

💍 להתחתן עם הארץ

3 כרטיסים
💍

"כי יבעל בחור בתולה"

🌈 הנביא מתאר את הקשר בין עם ישראל לארצו כקשר של חתן וכלה.

ומאיפה לקח הרב את הביטוי "להתחתן עם ארץ ישראל"? מן ההפטרה של שבע דנחמתא: "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ".

את החלק השני של הפסוק כולם מכירים, ושרים אותו בכל חתונה. אבל החלק הראשון אומר דבר מדהים: "כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בנייך". הנביא אומר לארץ ישראל: בנייך יתחברו אלייך כמו חתן לכלה.

ויש לכך עוד ראיה, מן הצד השלילי. בספר "בית אהרן" לרבי אהרן הכהן, ראש ישיבת חברון, מובא על הפסוק שנאמר אחרי חטא המרגלים: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם". למה "זנות"? כי מה שמאסו בארץ חמדה נקרא בשם זנות. הקשר של עם ישראל עם ארצו הוא כקשר שבין איש לאשתו. מי שעוזב אותה, כביכול בוגד בה.

נמצא שהנביאים עצמם מתארים את הקשר לארץ במילים של נישואין. וכאן מתבררת כל הסוגיה.

🏗️

חתונה עם הארץ

🌈 רק כשאדם קונה בית, התורה מגדירה אותו כמי שהתחתן עם ארץ ישראל.

ואיך מתחתנים עם ארץ ישראל? על ידי בניית בתים. כשאדם בונה בית, הוא מתחבר לארץ ישראל כחתן לכלה. וכמו שאחרי החתונה צריך שנה שלמה כדי ליצור אחדות עם הכלה, כך אחרי בניית הבית יש צורך בשנה של אחדות. לא עם הבית והקירות, אלא עם ארץ ישראל.

ויש כאן דבר מעניין מאוד. מתי התורה מגדירה את האדם כמי שהתחתן עם ארץ ישראל? לא כשעלה לארץ. לא כשהלך למלחמה. לא כשכבש שטחים. רק כאשר קנה בית. עד אז, כביכול, היה במצב של אירוסין, או בשלבים מוקדמים יותר. רק עם הבית, נעשית החתונה.

הרב אמר שבשיעור הבא, בעזרת ה', יבאר את השלבים השונים של הקשר עם ארץ ישראל, ולמה דווקא קניית בית היא שלב החתונה.

ועכשיו גם מובנת המצווה למעשה: בשנה הראשונה אחרי שבנית, תחשוב איך אתה מתחבר עכשיו לארץ ישראל. זו המשמעות של שנת השמחה. לא שנה של מנוחה מן החובות, אלא שנה של בניית קשר. כמו שחתן אינו מבזבז את השנה הראשונה, כך גם מי שבנה בית בארץ ישראל צריך לנצל אותה לבניית האהבה לארץ.

🧹

איך מתחברים בשנה הראשונה

🌈 שנת השמחה היא זמן ללמוד ולחוש את יופייה של הארץ: נקיונה, מראה בתיה ושמחת יושביה.

איך עושים זאת בפועל? הרב שיתף רעיון שהוא חולם עליו: כינוס שמחה למי שקנו בית בשנה האחרונה, ובו שיעורים שנוגעים לחיבור עם הארץ. למשל, שיעור על הקשר בין ניקיון הבית לבין ארץ ישראל, ולמה חשוב לפי ההלכה לשמור על ניקיון הארץ.

ועוד שיעור על שאלות הלכתיות שנוגעות ליופי של ארץ ישראל. למשל, כשיש ויכוח בבניין: אחד רוצה סורגים מסוג אחד, והשני מסוג אחר. האם אפשר לחייב סורגים נאים כדי שהבניין יהיה יפה? יש מי שרוצים שכל המזגנים יוצבו מאחור, כדי לשמור על חזית יפה. מי צודק? אלה שאלות של דיני שכנים, שנוגעות ליופייה של ארץ ישראל. מי שאוהב את הארץ, אכפת לו גם איך נראה הבניין שלו ואיך נראה הרחוב שלו.

ואחר כך: שיעור על אהבת הארץ ודרכים לחזק אותה, סעודה, וריקודים. זכית, ברוך ה', יש לך בית בארץ ישראל. צריך להודות לקדוש ברוך הוא.

הרב הזכיר גם את השירים שהיו שרים פעם על אהבת הארץ, כמו "קום והתהלך בארץ", שלקוח מן הפסוק שנאמר לאברהם אבינו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ". פעם היו שירים רבים כאלה. כדאי להחזיר את האהבה הזאת למקומה. וזה בדיוק מה ששנת השמחה מבקשת מבונה הבית: שיחבב את ארץ החמדה, ויאהב אותה כחתן את כלתו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה